חבל הטבור מחבר בין האם לעובר במהלך חודשי ההריון. הוא מוביל מהשלייה דם עשיר בחמצן ובחומרי מזון ומחבר באופן מלא בין האם לעובר להזנה ולגדילה שלו.
לאחר הלידה, התינוק מתחיל לנשום עצמונית ומבוצע חתך של חבל הטבור אבל חלקים ממנו נשארים בגוף היילוד, בתוך מעטפת הבטן שלו (פריטונאום).
״תחושת בטן״ – שרידי חבל הטבור מהתקופה העוברית נשארים בגופו, בחלל הבטן הקדמי (Palciform ligament) -רצועה המפרידה בין הפריטונאום לשריר הנשימה – הסרעפת ומחלקת את הכבד.
מהווה חלק מזרימת הדם של התינוק והפאשיה.
סימפטומים במערכת העיכול אצל התינוק יכולים להיות עדות למצוקה שהיתה לחבל הטבור במהלך ההריון והלידה. הגוף שלנו זוכר דרך הרקמות
הרכות ומערכת העצבים ומהדהד.
(התמונה צולמה ע"י – סאני קורמן)
קשר בחבל הטבור – משמעותו הפחתה של זרימת הדם לעובר ומצוקה , גופו נכנס למצב זיהוי סכנה.
חבל טבור מלופף על צוואר וגוף התינוק יכול גם להשאיר תחושת דריכות אצל התינוק לאתגר שליווה את היציאה שלו בלידה.
משתפת עוד כמה מצבים שפגשתי בקליניקה ומספרים על הקשר המדהים הזה:
בקע טבורי של התינוק ונטייה לעצירות (לרוב יורגש כבטן קשה ותחושה שסובל מקוליק- גזים)
תינוקת שנולדה עם קשר שמינייה בחבל הטבור ולא הצליחה לשכב על הבטן בכלל עד גיל 3 חודשים, ואחרי טיפול קרניוסקראל היתה תפנית ניכרת.
תינוק שנולד עם חבל טבור כרוך סביב צווארו ומנח הזרועות תמיד היה פתוח , עד לכדי שבגיל 4-5 חודשים לא הצליח להתארגן לקרב ידייו לקו האמצע / לפנים ולהושטה לחפץ – שינוי ניכר אחרי שני טיפולי קרניוסקראל.
ועדות מדהימה מתוך הספר ״תינוקות זוכרים לידה״ על אדם שמעיד על עצמו, בכל התנסויות חייו שמתחיל ונסוג לאחור, בכל התחלה חדשה , מתקשה להתקדם. סיפור הלידה שלו היה – עובר שיצא ונכנס , יצא ונכנס בגלל חבל טבור שהיה קצר מדיי.
בטיפול קרניו סקראל אפשר ״להקשיב״ ולהרגיש את זרימת הדם, המתח של הרקמות, את תחושת הדריכות אם עולה במערכת העצבים.
עצם ההקשבה מאפשרת לגוף לאזן, להניע, לייצר יותר תנועה במקומות שמורגשים בתקיעות ולשפר את פוטנציאל הבריאות של התינוק.
מה דעתכם על הקשר המדהים הזה?
(התמונה צולמה ע"י – סאני קורמן)
