לנשום

הנשימה הראשונה של היילוד מתבטאת בבכי חזק ומרגיע (אולי הבכי המרגיע האחרון…) מרגע זה התינוק נושם בכוחות עצמו ולא תלוי יותר באימו.
הנשימה היא בדרך כלל פעולה אוטומטית שאדם בריא מבצע, נשימה טובה מאפשרת לנו לתפקד באופן מיטבי.
כמו בהתפתחות גם הנשימה מתפתחת ומשתנה, במקביל להתנסויות אותם חווה התינוק עד גיל שנה בו אופן הנשימה כבר דומה למבוגר.

גיל 0-3 חוד': מנח התינוק כפוף ואסוף- בית החזה סגור וכל הנשימה מתרחשת בחלק התחתון והבטני (שריר הסרעפת). תינוק המתקשה בשכיבה על הבטן יכול להביע גם קושי בכניסת אוויר יעילה ולכן חשוב להקל עליו במנחים גבוהים, מינונים נמוכים של התנסות.

גיל 3-6 חוד': התינוק מתחיל להתנסות בדחיפה כנגד המשטח- בית החזה מתחיל להפתח ולהתרחב, הנשימה כבר לא בבלעדיות הסרעפת ומשלבת את חלקו העליון של בית החזה. התנסות בשכיבה על הבטן משתכללת במקביל לשינוי מבני של בית החזה. תינוק הסובל מריפלוקס מתחיל לחוש הקלה- מכיוון שהוושת המחוברת לשריר הסרעפת מסוגלת להיסגר.

גיל 6-12 חוד': שינוי משמעותי ביציבה, התינוק שואף להגיע למנחים "גבוהים" כמו ישיבה ועמידה. שרירי הנשימה המשניים מקבלים תפקיד והם המאפשרים יציבות ותנועה של הגפיים והגוו כנגד כח הכובד. למשל: תינוק היושב ומושיט ידו לעבר בועת סבון, צעדים ראשונים של תינוק עם הרמת ידיים.

באיזה מנח בנך/ בתך מעדיפים לישון? האם הם נוחרים? האם הנשימה שלהם רגועה או מאומצת? במהלך הפגישה שלי עם תינוקות והוריהם, אני מתייחסת לאספקטים הקשורים לנשימה ומבנה בית החזה על מנת לבנות תכנית טיפול ממוקדת.

נשימה=תיפקוד

מוזמנים להתייעץ איתי, יעל אורן – פיזיותרפיה התפתחותית לתינוקות וילדים 0548184299.

קליניקה באבן יהודה וביקורי בית באיזור השרון.