גמישות יתר מפרקית
גמישות יתר אצל תינוקות הינה מצב שכיח.
גמישות היא תכונה פיזית, היכולת להגיע לטווחי תנועה מוגברים במפרקים. גמישות הינה תכונה
מולדת או נרכשת (אצל אנשים בוגרים).
האבחנה של גמישות יתר מפרקית נעשית על ידי פיזיותרפיסט התפתחותי או רופא ילדים בבדיקה
פיזית.
ישנם תינוקות ופעוטות בעלי גמישות יתר המתפתחים נהדר, ומשיגים את אבני הדרך בתוך טווח
הנורמה המצופה. לעומת זאת, ישנם תינוקות המציגים איחור בהשגת אבני הדרך כמו זחילת שש,
עמידה והליכה; בשל הגמישות המקשה עליהם לשמור על בסיס תמיכה מתאים ולשמור על יציבות
בתוך מנחים גבוהים (כמו עמידת שש).
במקרה של זיהוי קושי רצוי להתייעץ עפ פיזיותרפיסט התפתחותי ולבחון צורך בטיפול או הדרכה.
הרבה פעמים עדות לגמישות יתר מופיעה יחד עם טונוס שרירי נמוך אצל הפעוט. טונוס הינו מתח
השריר וקיים טווח רחב בנורמה לטונוס שרירי תקין.
גמישות בשילוב של טונוס נמוך יכולה לרוב להסביר את בקושי והאיחור בהשגת אבני הדרך בשנת
החיים הראשונה ועד השגת הליכה. טווח הנורמה להשגת הליכה עצמאית הוא עד 18 חוד'. פעוט עם
גמישות יתר וטונוס נמוך לרוב ישיג הליכה לקראת סוף הטווח.
לאחר השגת הליכה, חשוב להיות עירניים ולעקוב, האם הפעוט מציג קשיים במיומנויות מוטוריות
נוספות כמו: ריצה, קפיצה, שינויי כיוון בהליכה, האם נופל הרבה? האם מתעייף מהר?
שמירה על אורח חיים פעיל, עם התנסות מוטורית חוויתית יומיומית הינה קריטית (משחק בחצר
אחה"צ, שחייה בבריכה, רכיבה על אופניים, משחק בכדור וכו') ככל שתיהיה יותר התנסות מוטורית,
הפעוט יקבל הזדמנות לחיזוק והתנסות מגוונת.
במידה והפעוט מציג קשיים או הימנעות ממתקני החצר כדאי להיוועץ עם פיזיותרפיסט התפתחותי.
